בופ בופ

ג'ורדי ומיק מ-Catbears

משחק מיומנויות חברתיות חינמי לילדים על גבולות, גילאי 5-10

ג'ורדי ממשיך להציק למיק ומתפוצץ מצחוק. בופ! בופ! בשבילו זה המשחק הכי מצחיק בעולם. בשביל מיק זה בכלל לא מצחיק. ג'ורדי הוא לא בריון, הוא חבר טוב שפשוט לא מבין, והוא כל כך שקוע במשחק שהוא לא קולט "אממ, אתה יכול להפסיק?" שנאמר בעדינות. זה הרגע שילדים באמת נתקעים בו, וזה מה שהמשחק הזה עוסק בו.

הילד משחק בתור מיק ובוחר מה הוא עושה עכשיו: לבקש בעדינות, להגיד את זה בבירור, לצעוק, לעשות צחוק ולהמשיך, לקרוא למבוגר, ללכת משם, או להפעיל כוח. כל בחירה מתגלגלת על המסך ומראה מה היא השאירה מאחור, גם למיק וגם לחברות. החלק הקשה של גבול הוא כמעט לעולם לא הניסיון הראשון. הוא להגיד את זה בפעם השנייה, בקול, כשהחבר ממשיך.

המשחק חינמי, עובד בדפדפן, ולא דורש הרשמה. שתפו אותו עם כל מי שיכול להיעזר בו, ועזרו לילדים למצוא מילים לרגע שבו מישהו לא מפסיק.

כיתה של ילדים צופה במשחק SEL של Catbears על המסך בזמן שהמורה מובילה את הדיון

משחק מיומנויות חברתיות של חמש דקות לגן ולבית הספר היסודי

הקרינו אותו על המסך במפגש בוקר או במעגל ותנו לכיתה להחליט בשביל מיק. זה עובד כי כל אחד בחדר היה פעם מיק, ולא מעט מהם היו ג'ורדי בלי להתכוון. זה לוקח בערך חמש דקות, לא דורש הכנה, ומשתלב בשיעור, בקבוצת מיומנויות חברתיות, או בעשר הדקות שאחרי משהו שהשתבש בהפסקה. אחר כך שאלו את הכיתה את השאלה שהמשחק משאיר פתוחה: מה מבדיל בין "תפסיק, או שאני אלך לשחק במקום אחר" ובין איום? שם זה מחלחל.

אסרטיבי, פסיבי, תוקפני, אחד ליד השני

אותו מצב מתפצל לכל תגובה שילד באמת עשוי לבחור, ואף אחת מהן לא מסומנת כנכונה או לא נכונה. ילד שבוחר בצחוק המזויף רואה את ג'ורדי מפרש את זה כאור ירוק וממשיך. ילד שדוחף רואה משחק של הצקות הופך לריב אמיתי, כשג'ורדי נפגע ועדיין לא מבין מה הוא עשה. ילד שצועק מקבל הזדמנות לתקן אחר כך. למטפלים ולהורים שעובדים על אסרטיביות, גבולות או אוטונומיה על הגוף, ההשלכות הקטנות והכנות האלה עושות את העבודה שהרצאה לא מצליחה לעשות.

איך להשתמש בזה

שחקו אותו עד הסוף ודברו על זה, זה מספיק. הוא מתאים לשיחה בבית על חבר או אח שלא מפסיק, למעגל בכיתה, לקבוצת מיומנויות חברתיות או ייעוץ, ולכל ילד שנוטה לקפוא, לצחוק ביחד, או להתפוצץ. שחקו שוב ובחרו בכוונה מסלול אחר, הסופים בנויים כדי להשוות ביניהם. אחר כך שאלו את הילד איזו בחירה הוא היה באמת עושה, ומה הוא היה אומר ראשון בפעם הבאה.

מה המשחק הזה מלמד

לשים גבול בקול, ובנחמדות

ילדים מתאמנים על המשפט עצמו: "אני לא אוהב את זה. בבקשה תפסיק." ברור, רגוע, בלי עקיצה. אחר כך הם מתאמנים על החצי הקשה יותר, להגיד את זה בפעם השנייה כשהחבר ממשיך, ולציין משהו שהם שולטים בו במקום איום: "תפסיק, או שאני אלך לשחק במקום אחר." זה גבול עם תוצאה מחוברת אליו, וזה מה שסוף סוף מגיע לג'ורדי בלי שאף אחד נמחק. זו אותה מיומנות שמאחורי מרחב אישי, לשמור את הידיים לעצמנו, וגבולות על הגוף אצל ילדים.

להבדיל בין אסרטיבי, פסיבי ותוקפני

ההסתעפויות נותנות לילד להרגיש את ההבדל במקום לשנן אותו. לצחוק ביחד וללכת בשקט שומרים על השלום ומשאירים את מיק תקוע. לצעוק, לאיים ולדחוף עוצרים את ג'ורדי מהר ומשאירים אותו פגוע ומבולבל, כי הוא בכלל לא ניסה להיות רע. לקרוא למורה עובד, והמשחק כן לגבי זה שלספר למבוגר זו לא הלשנה כשחבר לא מקשיב, ובאותה נשימה מראה מה זה עולה. ילדים גם רואים תיקון: אחרי צעקה, מיק יכול להסביר ברוגע והחברות מחזיקה.

על Catbears

Catbears עוסק בלעזור לילדים להשתפר בחלקים הקשים של להיות ילד, כבר מגיל צעיר. בופ בופ הוא אחד מתוך אוסף שהולך וגדל של משחקי מיומנויות חברתיות חינמיים. כל אחד לוקח רגע אמיתי שילדים נתקלים בו ונותן למבוגר בחדר דרך פשוטה לדבר עליו.

שאלות שהורים, מורים ומטפלים שואלים

גילאי 5-10, מהגן ועד כיתה ד'. הסיפור והבחירות משתמשים בשפה פשוטה, כך שילדים בגיל בית ספר יסודי צעיר יכולים לעקוב אחריו לבד או עם מבוגר.

בערך חמש דקות למסלול אחד. רוב הילדים רוצים לחזור ולנסות את הבחירות האחרות, וזה עוד כמה דקות ששוות את זה.

איך לשים גבול עם חבר: להגיד בבירור מה לא נעים לך, להגיד את זה שוב כשהפעם הראשונה לא עבדה, ולשמור על זה בנחמדות במקום להפוך את זה לריב. ילדים גם רואים איך הגרסאות הפסיביות והתוקפניות מתגלגלות, ומה עזרה של מבוגר מתקנת ומה לא.

תנו לו את המילים, ואז תנו לו להתאמן להשתמש בהן. התחילו במשפט קצר וברור על ההתנהגות ולא על האדם, כמו "אני לא אוהב את זה, בבקשה תפסיק". אחר כך הכינו אותו לחבר שממשיך בכל זאת, כי זה החלק שמפתיע ילדים: להגיד את זה בפעם השנייה, ולהוסיף משהו שאתה שולט בו, כמו לעזוב את המשחק. לשחק את בופ בופ ביחד נותן לשניכם רגע מוחשי לדבר עליו במקום כלל מופשט.

לא תמיד, והמשחק הזה יושב בכוונה באזור האפור. ג'ורדי הוא חבר שחושב שהוא משחק ולא קולט שהוא פוגע במיק. זה שונה מבריונות, וזה דורש תשובה אחרת: גבול ברור שחוזר על עצמו, ולא ענישה. בריונות היא התנהגות חוזרת שנועדה לפגוע או להחריג, והיא דורשת מבוגר שנכנס לתמונה. ללמד ילדים להבדיל בין השניים עוזר להם להגיב טוב לכל אחד מהם.

לא. במשחק, ללכת למורה באמת עוצר את זה, והסיפור אומר במפורש שלבקש עזרה ממבוגר זו לא הלשנה כשחבר לא מקשיב. הוא גם מראה את המחיר: ג'ורדי מרגיש שהוא סתם הסתבך ועדיין לא מבין מה הוא עשה. שווה לדבר עם ילדים על העסקה הזו במקום להסתיר אותה.

לגילאי 5-7 אנחנו ממליצים על סבב ראשון ביחד, כדי שתוכלו לעצור ולדבר על כל בחירה. ילדים מגיל 8 ומעלה יכולים לשחק לבד, אם כי שיחה קצרה אחר כך היא מה שגורם לזה להיטמע.

כן. בלי הרשמה, בלי הורדה, בלי עלות. אנחנו חושבים שלכל ילד צריכה להיות אפשרות להתאמן במיומנויות האלה.