הבת שלי חזרה יום אחד מהגן ואמרה: "מאיה לקחה את הצבע הסגול האחרון. היא כבר לא חברה שלי."
בשבילה זה הרגיש עניין גדול. הרגשות שלה היו אמיתיים, גם אם המצב עצמו לא היה כל כך רציני.
זה בדיוק מה שהופך את האמפתיה למיומנות כל כך עמוקה לתרגול. אנחנו לא יכולים פשוט להגיד לילדים "תהיו טובי לב". אנחנו צריכים לעזור להם לשים לב למה שאחרים אולי מרגישים — והמסע הזה מתחיל קודם כול בהבנת הרגשות של עצמם.
פעילויות יצירה יוצרות רגעים מוגנים לתרגול הזה. אנחנו יכולים לצפות אילו רגשות יעלו, וללוות את הילדים דרכם בזמן אמת.
8 פעילויות חסד לילדים
1. כרטיס ברכה למישהו שאתם אוהבים
מוצאים את הפעילות כאן: כרטיס ברכה למישהו שאתם אוהבים →
כרטיס ברכה הוא דרך פשוטה ונוגעת ללב להגיד למישהו כמה הוא חשוב לכם. הקונפליקט בין הרצון לשמור משהו יפה שיצרתם לבין הרצון לתת אותו במתנה — זה התרגול האמיתי. אנחנו נותנים לילדים להרגיש את המשיכה הזו, ואז לדמיין איך המקבל ירגיש.
חומרים: נייר, מספריים, דבק, טושים, נייר צבעוני
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- הילד רוצה לשמור את הכרטיס אחרי שהכין אותו. הכירו בזה: "יצרת משהו יפה. קשה לתת משהו שאנחנו אוהבים." ואז: "איך נראה לך שהם ירגישו אם יקבלו את זה?"
- הילד מכין כרטיס אבל לא רוצה לתת אותו למי שבחר במקור. תנו לו לשנות את דעתו — או לחקור למה.
- שני ילדים רוצים לתת כרטיס לאותו אדם. "שניכם רוצים לשמח את מאיה. היא מקבלת שני כרטיסים!"
2. קולאז' זיהוי הרגשות
היצירה היא גזירה והדבקה. הכוונה היא ליצור מרחב לשים לב ולתת שם למה שאחרים אולי מרגישים — במיוחד הרגשות שקשה יותר לדבר עליהם.
חומרים: מגזינים ישנים, מספריים, נייר, דבק
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- הילד רוצה לגזור רק פרצופים שמחים. אל תתקנו את זה — תהו יחד אתו: "נראה לך שכולם מרגישים שמחים כל הזמן?"
- הילד נמנע מפרצוף עצוב או כועס. "זה נראה מפחיד." שאלו: "מה נראה לך שקרה שגרם להם להרגיש ככה?"
- הילד מזהה רגש שהוא חווה בעצמו. מבוגרים יכולים להדגים קודם: "אני הרגשתי עצובה אתמול כש..." זה מראה שזה בטוח.
- שני ילדים לא מסכימים איזה רגש מראה פרצוף מסוים. "אתם רואים דברים שונים. שניהם יכולים להיות נכונים."
3. היצור שקשה לתת אותו במתנה
הם משקיעים אהבה ביצירה שלו. ואז אנחנו מבקשים מהם לתת אותו במתנה. ברור שהם אולי לא ירצו. המתח הזה הוא הכוונה — תרגול של החזקת שתי תשוקות בו-זמנית.
חומרים: גרביים או נייר, מילוי או כדורי צמר גפן, טושים, כפתורים
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- הילד לא רוצה לתת את היצור במתנה אחרי שהכין אותו. זה מובן — הוא השקיע בו אהבה. אפשר להכין שניים: אחד לשמור, אחד לחלוק.
- הילד רוצה לשמור את "היפה יותר". "איזה מהם נראה לך ישמח אותם הכי הרבה?"
- תוך כדי ההכנה: שמרו על המיקוד שלהם במקבל. "מה יגרום להם להרגיש נעים? תחשבו על הפרצוף שלהם כשהם יקבלו את זה."
- המקבל לא מגיב כמו שהילד ציפה. "היא בכלל לא חייכה." דברו על איך אנשים מבטאים רגשות בדרכים שונות.
4. רגע המדבקה הנוצצת המשותפת
אנחנו במכוון מכניסים פחות מדבקות מיוחדות ממספר הילדים. זה יוצר את הקונפליקט בכוונה — כששניהם רוצים את אותה מדבקה נוצצת, הם שוהים עם תשוקות מתחרות ומוצאים פתרון משלהם.
חומרים: נייר, דפי מדבקות (כללו כמה "מיוחדות" — פחות ממספר הילדים)
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- שני ילדים מושיטים יד לאותה מדבקה נוצצת. "שניכם שמתם לב למדבקה הזו. מה אתם יכולים לעשות?" אל תפתרו את זה בשבילם.
- מישהו לוקח מדבקה שילד אחר רצה. "היא לקחה את זו שאני רציתי!" הכירו ברגש, ואז: "מה אתה יכול להגיד לה?"
- מישהו אוגר את כל המדבקות המיוחדות. "לקחת את כל הנוצצות. גם אחרים רצו כמה. מה אתה יכול לעשות?"
- ילד נותן מדבקה מיוחדת למישהו אחר. שימו לב לזה: "נתת לה את זו. איך זה הרגיש?"
5. שרשרת שימת הלב לטוב
היצירה היא רצועות נייר. הכוונה היא לתרגל את העבודה הקשה של שימת לב לטוב באנשים שאנחנו מתקשים אתם — כולל אחים ואחיות, חברים לכיתה שלא תמיד אוהבים, או אנחנו עצמנו.
חומרים: רצועות נייר, טושים, דבק
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- "אני לא מעריך בו שום דבר!" רגשות כלפי אחים ואחיות יעלו. אל תמהרו לדלג על זה. תנו לרגש להיות שם. ואז: "יש דבר אחד קטן? אולי משהו מלפני הרבה זמן?"
- הילד לא מצליח לחשוב על שום דבר לגבי מישהו. התחילו מאנשים קלים יותר (סבא וסבתא, חברים) כדי לצבור תאוצה.
- הילד כותב משהו מרושע במקום משהו מעריך. "מה שכתבת אולי יפגע ברגשות שלהם. מה דבר אחד אמיתי שאתה אוהב בהם?"
- מבוגרים יכולים ליזום: הוסיפו רצועה לאדם שהילד נמצא אתו בקונפליקט. הדגימו איך זה נראה.
6. אבני סיפור הקונפליקט
סיפורים מאפשרים לילדים לחקור באופן בטוח קונפליקט ואת ההדים שלו. אנחנו לא מתקנים דברים לא נחמדים במשחק — אנחנו משתמשים בהם. כשדמות עושה משהו מרושע, זו ההזדמנות שלנו לתהות יחד על רגשות.
חומרים: אבנים חלקות, צבע או טושים
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- דמות בסיפור עושה משהו לא נחמד. אל תתקנו את זה. שאלו: "איך הדוב מרגיש לגבי זה?"
- מבוגרים יכולים ליזום קונפליקט בסיפור: "הארנב מרגיש בודד. מה החיות האחרות יכולות לעשות?"
- הילד גורם לכל הדמויות לריב או להיות מרושעות. תנו לזה להתפתח, ואז תהו: "בסיפור הזה כולם היו כועסים. מה היה עוזר להם להרגיש טוב יותר?"
- שני ילדים לא מסכימים מה קורה בהמשך הסיפור. תרגלו: "יש לכם רעיונות שונים. איך נוכל לכלול את שניהם?"
7. שוברי ההבטחות
התרגול הוא לא הכנת שוברים יפים — אלא חוויית המשקל של הבטחות ומה זה אומר לקיים אותן כשזה קשה. כשמגיע הזמן לממש שובר, אולי כבר לא בא לילד. אי-הנוחות הזו היא הכוונה.
חומרים: נייר, טושים
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- הילד לא רוצה לכבד שובר כשהוא ממומש. "הבטחת הבטחה עם השובר הזה. מה אתה יכול לעשות?"
- הילד מכין שובר למשהו שהוא לא ממש רוצה לעשות. תוך כדי ההכנה, שאלו: "אתה בטוח? תצטרך לעשות את זה כשהם יבקשו."
- המקבל מממש את השובר בזמן לא נוח. תרגלו: "הבטחת. גם כשזה קשה."
- מבוגרים יכולים ליזום: בקשו מהילד להכין שובר למישהו שהוא בקונפליקט אתו. "מה יגרום להם להרגיש מיוחדים?"
8. בובות המרחק הבטוח
בובות מאפשרות לילדים להגיד מילים שהם מתוחים מדי כדי להגיד בעצמם, ולראות איך המילים האלה נוחתות. המרחק הבטוח הוא הכוונה — רגשות גדולים יכולים לצאת דרך הבובה במקום להישאר בפנים.
חומרים: תיקי נייר או גרביים, טושים, חוט צמר
אתגרים רגשיים-חברתיים:
- הבובה אומרת משהו גדול: "אני שונא אותך!" אל תתקנו את זה. שאלו את הבובה השנייה: "איך זה הרגיש לשמוע את זה?"
- מבוגרים יכולים ליזום תרחישים מהחיים האמיתיים: "בואו נדמיין שחבר של הבובה הזו לקח לה את הצעצוע האהוב. מה היא יכולה להגיד?"
- הילד משחזר דרך הבובה משהו שקרה לו. תנו לו לעבד את זה — המרחק הופך את זה לבטוח יותר.
- שתי בובות נמצאות בקונפליקט. אל תמהרו לפתרון. "מה כל בובה רוצה? איך שתיהן יכולות לקבל חלק ממה שהן צריכות?"
למה התרגול הזה חשוב
היכולת לשים לב למה שמישהו אחר אולי מרגיש — ולשקול את זה לפני שאנחנו פועלים — לא מגיעה אוטומטית. היא מתפתחת דרך תרגול. רגעים קטנים, חוזרים לאורך זמן.
כמה שבועות אחרי אירוע הצבע הסגול, הבת שלי אמרה: "מאיה נראתה עצובה באיסוף. מעניין אם אף אחד לא ישב אתה בארוחת הצהריים."
אותה מאיה. אבל עכשיו הבת שלי הצליחה לדמיין מה מאיה אולי מרגישה — בלי שאף אחד ביקש ממנה.
זו המתנה של התרגול. לא אמפתיה מושלמת, אלא מודעות שגדלה. היצירה היא רק הכלי שמכיל את זה.